פסל "שונא"

זימבבווה מתחלקת מדזימבה דזה מאבווה שמשמעותו "אדמה מאבן". תיאור הזה יכולים למצוא בכל מקום במדינה כשסלעים קולוסאליים מאבן מעצבים את האופק. סמוך לסלעים נמצא אבן טבעי שהוא מעולה לפסלים. אבנים מסוג לשם, ספרינגסטוון, ראפוקו ואבן הפרי (פרוטסטוון) פופולאריים מאוד אצל אומני הפסל המודרניים.
הפסל הכי ישן הוא מזמן של זימבבווה הגדול והוא נמצא ברשימת אתרי ירושה העולמיים וטבעיים של "אונסקו". זהו עיר שקיים בין השנים 400 לבין 1450 לפני הספירה והיה נטוש ונשאר ללא אנשים באופן מסתורי.
פרנק מאקיון מגיע ב-1957 בזימבבווה כשהתמנה למנהל של גלריה הלאומית כשבאותו זמן הוא עושה ומציג אומנות פסל חדשה. יורם מאריגה שהוא תלמידו של פרנק מאקיון מציג מולו אומנות פסל הישן "שונא". מאקיון מוצא אופן איך לגרום לאומנים הצעירים לערבב אומנות המסורתית עם אומנות המודרנית כשהוא הכיר להם העבודות של פיקסו ומאטיס. בתחילת שנות 70 מוצגות התערוכות הראשונות שנוצרו מהתרבות והאומנות "שונא" במוזיאון "רדין" שבו מאקיון הוא אוצר ובמוזיאון של אומנות המודרנית בפריז. ככה תנועת "שונא" באומנות נהיה מקובלת.
סביב שנת 1960 במטע הטבק של טום בלומפילד בטנגגה נוצר אסכולה לפסל ובית מלאכה. הציבור של מפסלים בטנגגה מתפתח עד אסכולה מעורכת מאוד שעובדים בה ברנרד מטמרה ובראיטון סאנגו. שמות מפורסמות אחרות מאותה אסכולה הם הנרי מוניאראדזי, ברנרד טאקאבירא ובמיוחד ניקולאס מוקומבראנאבה.
בזמן של היום האומנות בזימבבווה היא יותר מאומנות רק במשמעותו יצירתי. היא משען בתנאים הקשים לחיים בזימבבווה, שגיל ממוצא של אורך החיים אצל נשים ב-15 השנים אחרונות נפל מ-56 ל-34 שנים מהשפעת העוני ואיידס והוא הכי נמוך בעולם.
משנת 2002 ל-"ארט מאפריקה" יש בית מלאכה משלה בזימבבווה ששם לאומנים עניים, אבל כשרונים נותנים אפשרות ליצר.ככה אנחנו מטפלים לא רק בשביל אוכל, מיטה, תחבורה,חומרים וכלים אלא גם שיהיה בגדים נקיים של מפסלים. הדבר היחיד שמצפים מהם הוא לקחת איתם בבית המלאכה יצירתיות אומנותית ורגש טוב להומור.
קסם עם פטיש, מפסלת ואבן.

Stenen Sculpturen examples in our webshop
Eye In The Sky Loungin' Talking Head Parade